דרומית לבגדד, המאה ה-13, על רקע כיבושיו האכזריים של החאן המונגולי, נושא דייג על גבו את אשתו השקועה בשינה עמוקה ומסתורית. לפני מתגלה הר מרקד. תושבי  ההר מתעוררים כשהם קשורים זה לזה בגפיהם, ומצטווים לחפור ולחפור.
באותם ימים, במדבר סיני, נוטלת פטימה, נערה בדואית, את רסן השלטון על שבטה. לאחר ניסיונות התנקשות בחייה, היא מאבדת את היכולת לישון. היכולת הזאת, "לכבות את גופה" תשוב אליה בזכות הפלא השקוף – הזכוכית - מידי האיש האחד שאהבה, חיתאי.
מאז ינק חיתאי את חלב אימו המתה בגיא ההריגה המונגולי, לא מש מפיו טעם המוות, עד לאותו רגע בו חדרו לבשרו רסיסי כד זכוכית, "והנה הופיע דחף החיים מחדש, בתחושת החומר השביר".
רצף פגישות גורליות בין פטימה ובין חיתאי, מביא את "תאומי הזכוכית" אל מערכה מכריעה כנגד ברית השטנים שנרקמה בין החאן המונגולי ובין מפעל זכוכית חסר רחמים. בשפה כואבת ומסקרנת מעביר אותנו הסופר דרך כוחות החיים המפלסים דרכם בין פגיונות מעוקלים ומפעלי המוות של מאה עקובה מדם. היסטוריה ופנטזיה נארגים לכדי סאגה אנושית, הממשילה את החיים לקריסטל.

כל עוד היה נעוץ המקדח בראש שלי, ואתה אלפונסו, הספקת להחדירו פנימה, אבל עדיין לא שלפת אותו החוצה, היה העולם שרוי בשלווה גדולה ונעימה. אך השלווה הזו נמשכה רק משום שהמקדח הזעיר כבר חדר אל ראשי, אך עדיין לא הספיק לצאת ממנו מלוא אורכו ולפעור בו חלל...  

 כאשר גשר של אוויר חיבר בין מוחי לבין חלל העולם התמלא חדר הניתוח בקריאות בשפות משונות: קריאות קרב במונגולית; זעקה בפולנית, 'הו אלוהים, בשביל מה הבאת אותי לעולם שכזה, כדי שאסבול?' ומיד לאחר מכן רחש כיבוי אורות, וצלילי חושך... לפתע נשמעת קריאה באנגלית, במבטא איטלקי שרמנטי: 'אני מכונת סקס.'  המוניטורים השתוללו משמחה. 
עידן הקולות כבר החל הוא סיפור על ילד שהפך חרש בשל אירוע טראומטי שפקד אותו ואת הכפר. כעבור עשר שנים, במהלך ניתוח בראשו, מגייס הנער את כל קולות העולם כדי לשוב אל אותו רגע ממש. באמצעות שילוב תיאורים ריאליסטיים של קורות חייו, עם פנטזיית הקולות, מוליך רודריגו את הצוות הרפואי  - אלפונסו, מרתה, ואליזבת – ביחד עם הקורא, אל אותו הרגע. שם מתאחדים להם הפנטזיה והמציאות לכדי תמונה רב ממדית ומרגשת המשקפת את עולמו המורכב של הנער.